לפעמים אני שואלת את עצמי
למה הנשמה שלי בחרה ללכת על מסלול הלב,
המסלול שבו אני חווה כל דבר עד הסוף,
שהלב אוהב-זה עד הסוף
שהוא מתרסק- זה עד הסוף
יש נשמות שבוחרות מסלולים שונים , אחרים, ״בטוחים״ יותר ״שמורים״…
אבל הנשמה שלי תמיד צריכה ללכת עד הסוף,
עד הקצה, לטוב ולרע…
לחוות ,להשבר, לאהוב, להתרסק, לקום, להתרגש…
אין אצלה חצי קלאץ, אלא תמיד היא הולכת על כל הקופה…

כנראה זה המסע שלי פה בכדור הארץ,
פשוט לחוות, להתמסר,
למות כל יום ולהיוולד מחדש,
חזקה, מחוברת, לא תלויה,
חופשיה ואוהבת עד אין קץ….